<h1>תניא רבתי סימן ה'</h1>
<h2>דף טו:</h2>
כשמחזירים הכהנים פניהם לצבור אחר שמברכין לא יחזירו אלא דרך ימין.
<h2>דף לז:</h2>
כשמגיע שליח צבור לומר שים שלום אם יש שם כהן עולה לדוכן ונושא את כפיו.
<h2>דף לח.</h2>
ומכוונין פניהם כנגד פני הכהנים ואין מביטין בפניהן. אם היה הכהן המברך אחד מתחיל לברך מעצמו ושליח צבור מקרא אתו מלה במלה כמו שאמרנו. היו הכהנים שנים או יותר אין מתחילין לברך עד שיקרא להן שליח צבור תחלה ויאמר להן, כהנים. והן עונין ואומרין יברכך ה' וישמרך. והחזן מקרא אותן מלה במלה. אין ברכת כהנים נאמרת אלא בלשון הקדש שנאמר (במדבר ו') כה תברכו את בני ישראל אמור להם וגו'. כה תברכו בעמידה. כה תברכו בנשיאת כפים. כה תברכו בלשון הקדש. כה תברכו פנים כנגד פנים, כה תברכו בשם המפורש. והוא שיהיה במקדש.
ומשתדלין שיהיו המקרא מישראל, שנאמר אמור להם. מכלל שאין המקרא מהן.
<h2>דף לח:</h2>
כיצד הוא נשיאת כפים בגבולין בעת שיגיע שליח צבור לעבודה כשיאמר רצה, כל הכהנים העומדים בבית הכנסת נעקרין ממקומן והולכין ועולין לדוכן ועומדים שם. פניהם להיכל ואחוריהן כלפי העם ואצבעותיהם כפופות, [וכשהחזן קורא כהנים מחזירין פניהם כלפי העם ומברכים בא"י וכו'] ומגביהין ידיהן כנגד כתפיהן ומתחילין יברכך. והש"ץ מקרא אותן מלה במלה והן עונין. שנאמר אמור להם. עד שמשלימין פסוק ראשון וכל העם עונין אמן. וכן בפסוק שני ושלישי, וכשישלימו הכהנים שלשה פסוקים אלו מתחיל שליח צבור בברכה אחרונה של תפלה שהיא שים שלום. והכהנים מחזירין פניהם כלפי הקדש וכופפין אצבעותיהם ועומדים שם בדוכן עד שיגמור הברכה וחוזרין למקומן.
כהן שלא עקר רגליו ממקומו לעלות על הדוכן בשעה שאמר שליח צבור רצה שוב אינו עולה באותה התפלה. אבל אם עקר רגליו לעלות אע"פ שלא הגיע לדוכן אלא אחר עבודה הרי זה עולה ומברך כל כהן שאינו עולה לדוכן אע"פ שבטל מצות עשה אחת הרי זה עובר על שלש עשה שנאמר כה תברכו את בני ישראל. אמור להם. ושמו את שמי. וכל כהן שאינו מברך ברכת כהנים אינו מתברך שנאמר (בראשית י"ב) ואברכה מברכיך.
ומקום שאין כהן נושא את כפיו, מצאתי בשם רבינו האי גאון ז"ל שאין עונין אמן אחר כל ברכה וברכה דהיינו על כל פסוק ופסוק אלא יענה אמן אחר כל הפסוקים. לפי ששליח צבור מסדרן כעין ברכה אחת שאומר אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה וגו'. זהו מצוה מן המובחר אלא העונה אמן על כל פסוק ופסוק אין מחזירין אותו.
נשיאת כפים בעשרה וכהנים מן המנין.
<h2>דף לט.</h2>
בשעה שכל כהן עולה לדוכן שהוא עוקר רגליו לעלות, אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהיה ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלמה ואל יהי בה מכשול עון מעתה ועד עולם. וקודם שיחזיר פניו לברך את העם מברך, בא"י אמ"ה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו באהבה, ואחר כך מחזיר פניו לצבור ומתחיל לברכם. וכשמחזיר פניו מן הצבור אחר שהשלים אומר עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו מה שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל.
ששה דברים מונעין נשיאת כפים. הלשון. והמומין. והעבירה. והשנים. והיין. וטומאת הידים. הלשון כיצד. כגון העלגים, כבדי לשון וכבדי פה שאין מוציאין את האותיות כתיקנן וקורין לאלפי"ן עייני"ן. ולעייני"ן אלפי"ן. וכיוצא בהן אין נושאין כפיהן. המומין כיצד כגון שהיו ידיו או רגליו עקומות או עקשות בוהקניות (מלאות בהרות) לא ישא את כפיו לפי שהעם מסתכלין בו. מי שרירו נופל על זקנו בשעה שמדבר. וכן הסומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו. ואם דש בעירו מותר לפי שאין העם מסתכלין בו. וכן מי שהיו ידיו צבועות באסטיס ופואה (מיני צבע). אם אנשי העיר מלאכתן בכך מותר. ואם לאו אסור. העבירה, כגון כהן שהרג את הנפש אפילו בשגגה. ואע"פ שעשה תשובה אינו נושא את כפיו. שנאמר (ישעיה א') ידיכם דמים מלאו. וכתיב (שם) ובפרשכם כפיכם וגו' וכהן שעבד ע"א בין באונס בין בשגגה אע"פ שעשה תשובה אינו נושא את כפיו לעולם. וכן כהן מומר לע"א אע"פ שחזר בו אינו נושא את כפיו לעולם. כן כתב הרמב"ם ז"ל. וכן מצאתי בשם רב נטרונאי גאון ז"ל. אבל בשם רבינו גרשום מצאתי. כהן מומר ועשה תשובה ראוי לעלות על הדוכן ולישא את כפיו. אף על פי שכתוב וקדשתו לכל דבר שבקדושה וזה כיון שנעשה מומר חלל קדושתו, וכשחזר חזרה קדושתו ולא פקעה קדושתו. וכן מצאתי גם בשם רבינו שלמה ז"ל שמותר לעלות על הדוכן ולקרות בתורה ראשון. השנים כיצד, נער לא ישא את כפיו עד שנתמלא זקנו. והיין כיצד. כהן ששתה רביעית יין בבת אחת לא ישא את כפיו עד שיסיר מעליו את יינו, לפי שהוקשה ברכה לעבודה. טומאת ידים כיצד. כהן שלא נטל את ידיו לא ישא את כפיו אלא נוטל את ידיו עד הפרק כדרך שמקדשין לעבודה ואחר כך מברך שנאמר (תהלים קל"ד) שאו ידיכם קדש וברכו את ה'. והחלל אינו נושא את כפיו לפי שאינו בכהונו. כהן שלא היה בו אחד מכל אלו הדברים המונעים נשיאת כפים אע"פ שאינו חכם ואינו מדקדק אחר המצות או שהיו הבריות מרננים אחריו, הרי זה נושא את כפיו. ואל תתמה ותאמר מה תועיל ברכת הדיוט זה, שאין קבול הברכה תלוי בכהנים אלא בהקב"ה שנאמר (במדבר ו') ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. הכהנים עושים מצוה שנצטוו בה והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל בחפצו.
<h2>דף לט:</h2>
אין המקרא רשאי לקרות לכהנים עד שיכלה אמן מפי הצבור ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה הדבור מפי המקרא. ואין הצבור עונין אמן עד שיכלה ברכה מפי הכהנים. ואין הכהנים מתחילין בברכה אחרת עד שיכלה אמן מן הצבור. ואין שליח צבור רשאי לענות אמן אחר הכהנים כשאר העם שמא תטרף דעתו ולא ידע אי זו ברכה מקרא אותן אם פסוק ראשון או פסוק שני או שלישי. אין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל שליח צבור שים שלום, ואין רשאין לכוף קשרי אצבעותיהן עד שיחזירו פניהם מן הצבור.
<h2>דף מ.</h2>
ומתקנת (עזרא) [ריב"ז] שלא יעלו הכהנים לדוכן בסנדליהן אלא עומדין יחפין.
